בפסק דין שפסק לאחרונה בית המשפט המחוזי בלוד, נבחנו בקפידה זכויות הבעלות של אזרחית זרה שנישאה לישראלי. בית המשפט הגיע למסקנה כי היא תוכר כבעלים משותפים במחצית הדירה, חרף קיומו של הסכם הפרדה מרכוש שנערך לפני נישואיהם. להחלטה זו הגיעו סגנית הנשיא ורדה פלאוט (עבד), השופט צבי ויצמן והשופטת צביה גרדשטיין פפקין, אשר אישרו את פסיקת בית המשפט לענייני משפחה ודחו את ערעורו של הבעל.
בית המשפט לענייני משפחה קבע בעבר כי הסכם החיים המשותפים, שקבע סיכום של הפרדה רכושית בין בני הזוג, חדל לחול לאחר חתונתם. האישה טענה בהצלחה כי ההסכם נחתם טרם נישואיהם ואינו נועד כהסכם ממון. בית המשפט מצא כי הוא נחתם כשהצדדים עדיין היו ידועים בציבור ולפני שקיבלו את ההחלטה להינשא, ולכן פסל את השלכותיה הכספיות.
בנוסף, דחו השופטים את טענת הבעל כי הוא נשא אך ורק בעלויות רכישת הדירה מחוסר ראיות. הם הסכימו עם מסקנת בית המשפט לענייני משפחה כי הרישום החד צדדי של הנכס היה תוצאה של מגבלה טכנית הקשורה במעמדה של האישה בישראל, ולא ממניע מכוון.
בהתחשב בכך שהסכם הפרדת הרכוש כבר לא היה בתוקף לאחר החתונה ונקבע כי שני הצדדים תרמו כספית לרכישת הדירה, פסקו השופטים את ערעורו של הבעל. כמו כן, הוא חויב בהוצאות בסך 15,000 ₪.
פסיקה זו מדגישה את מחויבותו של בית המשפט להכיר בהגינות ובצדק בבעלות על רכוש בנישואים זרים-ישראלים. על ידי בחינה מדוקדקת של הנסיבות וההסכמות המשפטיות הכרוכות בכך, נתן בית המשפט בהירות לגבי זכויות הבעלות והתרומות הכספיות של הצדדים המעורבים.
* כותב העדכון לא ייצג/ה בתיק
