זיוה וגל היו נשואים 20 שנים. הם התגוררו במרכז הארץ בבית שהקרקע בו ניתנה במתנה לגל מהוריו, שהם גם שכניהם הצמודים. את מבנה הבית בנו בני הזוג מכספיהם המשותפים ועוד מסכום כסף נכבד שהעניקו הוריו של גל במתנה. ברבות הימים, גל הצהיר על גבי תצהיר כי הוא מעניק מחצית מזכויות הקרקע שניתנו לו במתנה לזיוה ללא תמורה, וזיוה הצהירה כי היא מקבלת את המתנה. הליך העברת הזכויות במנהל המקרקעין לא הסתיים. הבית היה רשום רק על שם גל.
זיוה גילתה שגל שוב בוגד בה, ועל אף תחנוניו כי תסלח לו בשנית ושזו הפעם האחרונה, זיוה כבר לא הייתה מוכנה לסלוח. היא פתחה בהליך יישוב סכסוך.
גל נכנס למוד מלחמה וטען שלזיוה אין זכויות בבית, הבית רשום על שמו בלבד, הוריו הם אלו שקנו את הקרקע ואת רוב הכסף לבניית הבית, על כן זיוה צריכה לצאת בלא כלום. לגבי תצהיר המתנה טען כי זוהי רק התחייבות לתת מתנה שלא הסתיימה ברישום ולכן הוא רשאי לחזור בו מהתחייבותו עקב התנהגות מחפירה של זיווה כלפיו.
זיוה, שהיא אישה חזקה ואינטליגנטית, עול פרנסת המשפחה היה מוטל על כתפיה, כך שכספים נכבדים ממשכורתה וחסכונותיה הושקעו בבנייה. בנוסף, זיוה מאד מסודרת. זיוה הציגה בפני קלסר עמוס מסמכים המעידים על כך שהיא ניהלה את כל הליך בניית הבית והפרצלציה, היו לה עדויות לכל הכספים שהיא השקיעה וההתקשרויות עם הספקים.
גל לא ידע כי בית שרשום במינהל המקרקעין, דינו כנכס מיטלטלין, בעל הבית מחזיק למעשה בזכות אובליגטורית בלבד ואין הדבר דומה לנכס הרשום בטאבו. המשמעות הינה שברגע שהצהיר כי הוא מעניק מחצית מהזכויות במתנה, אין צורך שהמתנה תסתיים ברישום, הזכויות עוברות בדיוק כמו בנכס מיטלטלין ואין אפשרות חזרה.
מכל מקום, גם ללא התצהיר, זיווה יכלה לטעון לשיתוף ספציפי שכן זהו בית מגורים של המשפחה ובידה הוכחות רבות לכך שגל שיתף אותה בנכס. לבית המגורים מעמד שונה מאשר נכסים חיצוניים אחרים. זיוה לא הייתה משקיעה כספים, זמן ואנרגיות בנכס שאין לה זכויות בו.
לאחר מאבק מכוער שנגרר להכפשות מצד גל שאינן קשורות כלל בעניין, בית המשפט קיבל את טענותיה של זיוה ופסק כי מחצית זכויות הבית שייכות לזיוה. גל קנה את מחצית הזכויות מזיוה במחיר הערכת השמאי שמינה בית המשפט וחייב אותו בהוצאות משפט נכבדות.
מסקנות: ניהול המאבק על בית המגורים בנסיבות הקיימות הינו בגדר ניהול הליך סרק, גל יכול היה להגיע להסכם מבלי להוציא כספים על ההליך המשפטי ומבלי להיות מחוייב בהוצאות נכבדות ובוודאי שהיה יכול לחסוך מכולם ניהול הליך שפגע בכל המעורבים בדבר.
בנוסף, גם לבגוד פעמיים וגם לנסות להוציא את אם ילדייך ללא כלום כאשר היא זו שפרנסה אותך 20 בכבוד לאורך שנים, זוהי התנהלות לא הגונה!
