מהו שיתוף ספציפי? חוק יחסי ממון התשל"ג-1973, מסדיר את יחסי הממון של בני זוג נשואים שנישאו אחרי ה 01.01.1974, בין בנישואין כדת וכדין ובין אם בנישואים אזרחיים. על זוגות שנישאו לפני 1974 ועל ידועים בציבור חלה הלכת השיתוף.
חוק יחסי ממון, קובע חלוקה שווה של הרכוש המשותף שנצבר בין בני הזוג במהלך הנישואים והפרדה רכושית מלאה בגין רכוש שנצבר טרם הנישואין או שנתקבל בירושה ו/או במתנה במהלכם.
החוק קובע בסעיף 5 כי: עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין; גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני-הזוג בשל נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששווים לא יאוזן ביניהם.
הווה אומר: ישנם נכסים שלא יאוזנו בין בני הזוג עם פקיעת הנישואין בין בגירושין ובין במקרה פטירה.
כאמור לעיל, האמור בפרק זה מתייחס גם לזוגות ידועים בציבור. כאשר לגבי זוגות ידועים בציבור ההתייחסות היא למשך החיים המשותפים ולא לנישואין.
דוגמא לנכסים חיצוניים שלא יאוזנו עם פקיעת הנישואין: דירה שנרכשה ע"י אחד מבני הזוג לפני הנישואין ורשומה על שמו. דירה שהתקבלה בירושה / מתנה לאחד מבני הזוג במהלך הנישואין או לפני הנישואין. דירה שהוחרגה משיתוף בהסכם ממון. כמו כן, תחלוף של הנכסים האלו, כלומר אם הם נמכרו ונקנה נכס אחר במקומם.
התביעות לשיתוף ספציפי הינן עתירות התובעות את השיתוף בנכס על אף שרשום רק ע"ש אחד מבני הזוג ועל אף שלפי החוק הינו מוחרג מאיזון המשאבים ביו בני הזוג.
השיתוף הספציפי אינו מעוגן בחקיקה והוא יציר הפסיקה.
יתרה מכך, סעיף 5 (א) (1) לחוק יחסי ממון תשל"ג-1973, מחריג מאיזון המשאבים נכסים שהיו לבני הזוג ערב הנישואין או שניתנו במתנה או שנתקבלו בירושה. עקרונות השיתוף הספציפי התגבשו כתוצאה מפסיקות של בית המשפט העליון בשנים האחרונות, כשהן מבוססות על כוונת השיתוף של הצד שהנכס רשום על שמו לטובת הצד השני.
כלומר, רכוש שהיה שייך לבן זוג מלפני נישואין או התקבל בירושה או במתנה ללא כוונת שיתוף במקור, יכול להפוך למשותף על אף רישום ע"ש בעל הנכס בלבד, אם וכאשר התובע לזכויות ברכוש יביא ראיות מספקות כי הנכס הספציפי בפועל הינו משותף.
מהם הפרמטרים /המבחנים להוכחה כי הנכס משותף?
רשימת הפרמטרים אינה סגורה ומתפתחות מפסיקה לפסיקה ומכל מקום הפרמטרים נבחנים בהתאם לנסיבות ולנתונים של הזוג הספציפי. מהטעם כי החיים מורכבים ונסיבותיו הספציפיות של זוג שונות מנסיבותיו של משנהו, אזי במקרים רבים שופט אחד יסבור כי נתוני בני הזוג עונים על הפרמטרים שנקבעו בפסיקה ושופט אחר יסבור אחרת.
- האם הנכס עונה על נכס המוחרג מאיזון המשאבים בין בני הזוג, קרי; נרכש טרום הנישואין, התקבל בירושה / במתנה / נרכש במהלך הנישואין מכספים שמקורם מחוץ לנישואין (תחליף נכס).
- האם מדובר בנכס המשמש כדירת המגורים של בני הזוג? או בדירה להשקעה?
- כמה זמן התגוררו בני הזוג בנכס המדובר?
- האם אלו נישואין ראשונים או שניים? בית המשפט בודק את משך שנות הנישואין.
- האם שולמה משכנתא על הנכס מכספים משותפים?
- האם נעשה שיפוץ בנכס מכספים משותפים?
- האם בן הזוג השני השקיע כספים / מאמצים לבניית הבית / רכישתו או לשיפוצו?
- האם לבן הזוג השני גם יש נכס חיצוני הרשום על שמו? האם בן הזוג השני הכניס את נכסיו החיצוניים לפול המשפחתי.
- התנהגות הצדדים בפועל.
- נסיבות ספציפיות נוספות כגון אווירת שיתוף ומאמץ משותף, הצגת מצג בפני בן הזוג, טיב היחסים ששרו בין בני הזוג. ועוד רשימה שלמה של נסיבות שכאמור לעיל אינה סגורה.
יודגש כי לא כל שיפוץ או כל השקעה כספית בדירה תהווה עילה להחלת הנכס כמשותף, כמו כן, לא כל נישואין ממושכים יהוו עילה לשיתוף. לא נקבע בפסיקה שנות מינימום של חיים משותפים שמהן והלאה יהיה קל יותר להוכיח שיתוף. כל מקרה נבדק באופן ספציפי לגופו של עניין ונבדקות מכלול הנסיבות והקשרן המרכיבות את המקרה. באופן כללי ניתן לומר כי שיתוף ספציפי בדירת המגורים בין בני זוג שהקשר שלהם הוא ממושך, וניתן ללמוד מהתנהגות הצדדים על מערכת יחסים שכללה מאמץ משותף, יהיה קל יותר ונח לבית המשפט לקבוע כי חל שיתוף על הנכס.
