הסכם חלוקת עיזבון

הסכם חלוקת עיזבון 

כאשר אדם נפטר, חלוקת העיזבון בד"כ מתבצעת בהתאם לצוואה שהותיר אחריו או בהתאם לחוק הירושה כאשר הנפטר לא הותיר צוואה.

על אף צוואה או ירושה ע"פ דין,  חוק הירושה מאפשר לנו לערוך הסכם חלוקת עיזבון בין יורשים, כך שהעיזבון של הנפטר יחולק אחרת. כלומר: הסכם הסותר את האמור בצוואה שהותיר הנפטר או בניגוד לירושה שהייתה מחולקת ע"פ הדין.

להסכם חלוקת עיזבון בין היורשים יתרונות עצומים הן בהיבטים המיסויים והן במניעת סכסוכים משפטיים עתידיים. ההסכם יכול לחלק את הירושה באופן הגיוני או צודק יותר, וברי כי חלוקה המושגת תוך הבנות ובהסכמה, נדיר שתגרור אחריה הליכים משפטיים. על אף היתרונות הרבים של הסכם שכזה, עליו להיות מתוכנן ומחושב בצורה כזו שניתן יהיה להפיק ממנו את היתרונות המרביים, שכן יש לזכור שלכל פעולה יש השלכות כלכליות.

הסכם חלוקת עיזבון בין היורשים ייערך רק לאחר מתן צו ירושה/צו קיום צוואה והסדרת כל הפעולות המקדמיות כמו קביעת היקף העיזבון, תשלומי חובות, כינוס זכויות ועוד.

הצדדים להסכם לחלוקת עיזבון בין יורשים יכולים להיות אך ורק צדדים שהינם היורשים. כלומר, יורשים על פי דין  (במקרה והנפטר לא הותיר צוואה). להוציא יורש שביצע הסתלקות כללית מהעיזבון שאינו יכול להיות חלק מההסכם שכן כבר אינו נחשב יורש.

במקרה של הסכם חלוקת עיזבון כאשר המנוח הותיר צוואה, ההסכם יכול להיערך בין הזוכים המפורטים בצוואה ובין יורשים ע"פ דין. ככל ואחד היורשים ע"פ דין הודר במפורש בצוואה – הוא לא יוכל להיות חלק מההסכם. גם קרובים אחרים אינם יכולים להיות צד להסכם. הצדדים להסכם יכולים להיות רק חלק מהיורשים, ההסכם אינו חייב להכיל את כלל היורשים. כמו כן,  ההסכם יכול להתייחס לכלל העיזבון או רק לחלקו.

הסיבות הנפוצות למוטיבציה לעריכת הסכם בין יורשים לרוב נעוצות בשיקולי מיסוי, ובכללם מיסוי מקרקעין. שכן, פעולת ההורשה, אינה מהווה עסקה במקרקעין, ולכן, הליכי העברה במסגרת הסכם חלוקת עיזבון – נחשבים לחלק מהליך ההורשה ואינם חייבים במס שבח/רכישה/היטל השבחה.

חשוב לדעת כי יש  להימנע מכל חלוקה של העיזבון, ואפילו חלוקה חלקית במצב בו  היורשים חפצים לערוך הסכם ביניהם לחלוקת העיזבון. כאשר מבוצעת חלוקה חלקית של העיזבון, ניתן לראות בהסכם החלוקה כהסכם בין בעלי נכסים ולא כהסכם ראשוני לחלוקה, הדבר עלול לאיין את היתרונות המיסויים של הסכם שכזה.

אין חובה בדין לאישור הסכם בין יורשים בבית המשפט, אולם, ניסיון החיים מלמד שכדאי מאד לאשרו בבית המשפט וליתן להסכם תוקף של פסק דין. קיימת חובה לאשר הסכם בביהמ"ש כאשר אחד היורשים הוא קטין, פסול דין, אדם שמונה לו אפוטרופוס.

את ההסכם ניתן לצרף לצו הירושה או לצו קיום צוואה לכל גוף או גורם אשר אמור לפעול על פי הצו והוא מהווה חלק מהוראות חלוקת העיזבון. בית המשפט והרשויות (לרבות לשכת רישום המקרקעין (הטאבו) רואים בהסכם בין היורשים ככזה הגובר על החלוקה על פי הדין ו/או הצוואה.

כאשר עורכים הסכם שבו רוצים שהחלוקה תהיה מאוזנת בין כלל היורשים, יש לשים לב כי האיזון יתבצע מהנכסים /הכספים הכלולים בעיזבון ולא ממקור חיצוני לו. לדוגמא: עיזבון הכולל כמה נכסי מקרקעין, ניתן לחלק ליורש אחד נכס מסויים ששוויו גדול וליורש האחר שני נכסים שהם שווים כספית לנכס הגדול. חלוקה מעיין זו לא תחייב במס. דוגמא נוספת: העיזבון כולל דירה וכספים ששווים שווה ערך לדירה. ניתן לחלק ליורש אחד את הדירה ולשני את הכספים. גם חלוקה זו לא תחוייב במס. אולם אם יורש אחד קיבל דירה והאחר קיבל נכס השווה פחות מהדירה ועל מנת לאזן את המצב הכספי של שני היורשים, היורש את הדירה מעביר ליורש השני כספים אישיים שלו שאינם כלולים בעיזבון, הרי שזוהי עסקה ככל העסקאות המחויבת במס ואינה עסקה בהורשה הפטורה ממס.

 

הסכם בין יורשים עתידיים

יורשים יכולים לערוך ביניהם הסכם בין יורשים עוד בחייו של המוריש/ה ואף לחתום עליו. ההסכם יכול לעסוק בחלוקה של נכסים וכספים שהם עתידים לרשת במסגרת עיזבון המוריש/ה. חשוב לדעת כי ההסכם אינו יכול לחייב את הצדדים לקיימו, אף אם ההסכם נחתם על ידם. מילוי הוראות ההסכם תלוי בכך שאכן יירשו את אותם נכסים / כספים של המוריש, ככל והמוריש לא הוריש ליורשים את עיזבונו, הרי שממילא ההסכם בטל.

בעבר הסכם לגבי ירושה עתידית היה אסור. אולם עם התפתחות הפסיקה והחקיקה הוכשר הסכם בין יורשים עתידיים.

חל איסור על עריכת הסכם בין יורשים טרם פטירת המוריש, כאשר מטרת יורשים אחדים הינה נישול יורשים אחרים מהעיזבון המגיעים להם כמו לשאר היורשים.

ההבדל בין הסכם בין יורשים עתידיים לבין הסכם חלוקת עיזבון (שגם הוא למעשה הסכם בין יורשים) הינו כי הסכם הירושה העתידי נערך עוד בחיי המוריש, קיומו תלוי במימוש צפייתם העתידית לירושה. הסכם חלוקת עיזבון נערך לאחר מות המוריש/ה. אם המוריש הותיר אחריו צוואה אזי הצדדים להסכם יהיו הזוכים בצוואה ויורשים ע"פ דין (לא כולל מי שהודר מהצוואה). אם המוריש לא הותיר אחריו צוואה הרי שהצדדים להסכם יהיו אך ורק יורשיו ע"פ דין של המוריש.

דוגמא להסכם יורשים עתידי: אב, אלמן, 3 ילדים. בעל 2 דירות וכספים בחשבון הבנק. שלושת ילדיו יכולים לערוך הסכם עוד בחייהם כי אם האב יוריש את עזבונו באופן לא שוויוני ביניהם אזי הם יחלקו את העיזבון באופן שוויוני.