לכל אחד מהבעלים (שותפים) במקרקעין יש זכות לבקש פירוק שיתוף של הנכס, בין אם הנכס בבעלות בני זוג בהליך גירושין ובין אם בין יורשים שירשו נכס יחד ונהיו בעליו ובין אם שותפים עיסקיים. הזכות מוקנית מכח סעיף 37 לחוק המקרקעין: "כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לדרוש פירוק השיתוף".
כאשר שותף מסויים מבקש לא להיות שותף יותר, למכור את הנכס. אזי כמה אופציות עומדות בפניו:
למכור את חלקו לשאר השותפים.
למכור את חלקו לקונה חיצוני.
למכור את הנכס בהסכמת כל השותפים.
מה קורה בהעדר הסכמת השותפים?
בית המשפט יתייחס בראייה כוללנית ובהתחשב בשאר הרכוש והנסיבות של בני הזוג וישאף לאזן את כלל הרכוש של בני הזוג ולהביא אותם לפירוק שיתוף בהסכמה. ככל והצדדים לא הגיעו להסכמה, בית המשפט עשוי לאכוף על הצד המתנגד את הפירוק השיתוף גם ללא הסכמתו.
בין בני זוג קיימת זכות ראשונים לצדדים לקנות את הנכס אחד מהשנייה בטרם ייצא הנכס למכירה בשוק החופשי.
כמו כן, כאשר בין בני זוג מוגשת תביעה לפירוק שיתוף אזי יכולה לקום טענה מכח ס' 40 לחוק בעניין החובה להבטיח את מדור הילדים.
כמו כן, האישה עשויה להגיש תביעה למדור ספציפי בבית הדין הרבני (ראה פרק נפרד).
הזכות של בני הזוג לשווי מחצית הנכסים שנצברו על ידם במהלך נישואיהם אינה תלויה ע"ש מי רשום הנכס. גם אם הנכס רשום רק על שם אחד מבני הזוג, הזכויות לאיזון שוויוני ולפירוק שיתוף בין בני הזוג בעינן עומדות ורק בנסיבות נדירות יוכרע אחרת.
את היקפו של השיתוף, קרי; אילו נכסים יגדרו כברי שיתוף, בית המשפט יכריע על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. לעיתים גם נכס חיצוני (שניתן בירושה, במתנה או שנרכש קודם לנישואין) יוגדר כבר שיתוף (ראה פרק שיתוף ספציפי).
ככל ומדובר בפירוק שיתוף בין יורשים, בית המשפט יתייחס למכלול הנסיבות של המקרה ויבדוק את כל האופציות הקיימות המתאימות למקרה הספציפי.
הבהרה: כל האמור לעיל מהווה סקירה כללית של הדין בלבד, נכון למועד כתיבת השורות לעיל, אינו מתיימר ואינו יכול לספק סקירה מקיפה ומלאה ומכל מקום אינו מהווה ייעוץ משפטי כהגדרתו בחוק ואינו מתיימר לעשות כן.
