מקור הזכות למזונות אישה הינה בדין העברי כאשר הכלל המנחה הוא: "עולה עימו ואינה יורדת". באופן תאורטי, האישה זכאית למזונותיה ע"פ רמת החיים אליה הורגלה בחיי הנישואין. הזכות למזונות אישה היא עד למועד פקיעת הנישואין, קרי קבלת גט.
תביעה למזונות אישה ניתן להגיש בשתי הערכאות, בבית המשפט לענייני משפחה ובבית הדין הרבני. אך אם הבעל הגיש ראשון תביעת גירושין כרוכה לבית הדין אזי סוגיית מזונות האישה תידון שם.
תאורטית, ע"פ ההלכה אין לאישה חובה לצאת לעבוד. ככל שהאישה החליטה לצאת לעבוד הרי שאת "מעשה ידיה" היא חייבת לבעלה. בפועל, הערכאות השיפוטיות בוחנות את כושר השתכרותה של האישה ואופן התנהלותה. על פי הדין הדתי, מזונות אישה ייפסקו ככל והאישה אינה עובדת או כאשר שכרה מעבודתה אינו מאפשר לה לחיות ברמת החיים אליה הורגלה. אם האישה אינה עובדת, הבעל אינו יכול לחייבה לצאת ולהשתכר על מנת לפטור עצמו ממזונותיה, אולם אם האישה שעבדה בעבר הפסיקה לעבוד סמוך להגשת התביעות הרי שבית המשפט ייבחן האם מדובר בטקטיקה משפטית על מנת לקבל מזונות אישה.
במקרה בו האישה לא עבדה כי הקדישה עצמה לגידול הילדים וטיפוח הבית ובעת הליך הגירושין האישה תלויה בבעלה סביר להניח כי ייפסקו לטובתה מזונות אישה.
במקרה בו האישה לא עבדה שנים רבות וגידלה את הילדים אולם בעת הליך הגירושין הילדים כבר בגרו ואינם זקוקים להשגחתה הצמודה והאישה בעלת כישורים והשכלה, הרי שהערכאות השיפוטיות ייקחו נתונים אלו בקבעם את גובה מזונות האישה ומשך תקופתם. הערכאות השיפוטיות שולחות את האישה לא פעם להתחיל בחיים עצמאיים. אנו מוצאים פסיקות התוחמות את מזונות האישה לזמן מוגבל ובכך מגולם האיזון בין זכאות האישה למזונותיה עד תום הנישואין ובין החשש לגרירת הליך הגירושין מטעם האישה על מנת לקבל כמה שיותר זמן את מזונותיה.
כאשר על בית המשפט לבחון האם לפסוק מזונות אישה הוא ישקול האם יש מקורות פרנסה חלופיים, השכלה, ההכשרה והניסיון התעסוקתי של האישה, גיל האישה – ככל שהאישה מתקרבת לגיל פרישה כך סיכויי העסקתה פוחתים. כמו כן, בית המשפט ייבחן את שוויו של כלל הרכוש העומד לחלוקה בין בני הזוג, השתכרות הבעל והתחייבויות כספיות. מכלול מורכב של שיקולים יעמדו בפני בית המשפט בהתאם לנתונים הייחודיים של כל זוג. לא ניתן לשער מראש את גובה המזונות שייקבעו מהטעם שהנתונים והנסיבות משתנות בין בני הזוג.
זכאותה זו של האישה למזונות עלולה להישלל אם הבעל יוכיח כי האישה בגדה בו, הוכרזה כאישה "מורדת", עזבה את הבית ללא סיבה מוצדקת עילות אלו ואחרות ישללו את זכאותה של האישה למזונותיה.
מדור ספציפי
עתירה למדור ספציפי יכולה להיות מוגשת ארך ורק לבית הדין הרבני שהינה בסמכותו הייחודית. תביעה למדור ספציפי אפשר להגיש במסגרת תביעה לשלום בית וכן במסגרת תביעה למזונות אישה.
ההלכה קובעת כי אדם חייב במדורה של אשתו כחלק ממזונותיה, ואין האישה חייבת לצאת מ"הנווה הטוב לנווה הרע".
ככל ובית הדין נעתר לתביעת מדור ספציפי אזי נמנעת מכירת הבית באופן זמני / קבוע.
סעד זה יכול שיינתן כאשר הבעל עזב את הבית לטובת אישה אחרת או עתר בתביעת גירושין שנמצאה כלא מוצדקת.
אם בית הדין ייווכח כי פסק דינו לשלום בית אינו מקוים וכי אין סיכוי שהבעל או האישה יחזרו לשלום בית – הוא עשוי לבטל את פסק דינו לשלום בית וכתוצאה מכך ככל שהתקבל צו זמני למדור ספציפי הרי שהוא יבוטל.
כמו כן, גם אלמנה יכולה לתבוע את העיזבון של המנוח ולעתור למדור ספציפי מתוך זכותה למזונות והמדור הינו אחד הרכיבים במזונותיה. מכאן האלמנה יכולה לגור עד שארית חייה בביתה אם אחד היורשים עותר להוציאה מביתה.
