נקודת המוצא והנטייה כיום של בתי המשפט הינה כי שני ההורים טובים וראויים וכי טובת הקטין להיות בקשר מיטיב ורציף עם שני הוריו.
בהתאם לרוח זו כל עוד לא הוכח כי הורה אינו הורה מיטיב עם ילדו ולא הוכחה התנהגות שאינה הולמת כלפי קטין או הזנחה ו/או התעללות – בית המשפט יניח כי שני ההורים טובים וראויים לגדל את ילדיהם. עקרון זה הולך ותופס תאוצה וכבר נקבע שההורות אינה תלויית מגדר.
המושגים משמורת והסדרי ראייה הולכים ונעלמים בטרמינולוגיה של בתי המשפט ובמקומם המונחים "זמני שהות" ו "אחריות הורית משותפת" תופסים מקום של כבוד.
משמורת משותפת/ אחריות הורית משותפת/זמני שהות שווים
באחריות הורית משותפת וחלוקת זמני שהות שווים, הילדים מבלים מחצית מהזמן אצל כל אחד מההורים. בזמן שהילדים בחזקת ההורה אזי חלה על ההורה האחריות ההורית. קרי; אם צריך לקחת את הילד לחוג, לרופא, לחבר ביום שהילד בחזקת ההורה הרי שהאחריות לכך תתבצע ע"י ההורה שבחזקתו נמצאים הילדים באותו היום. אחריות הורית משותפת מחלקת את האחריות לפי הימים בהם שוהים הילדים אצל כל אחד מההורים.
נטל ההוכחה רובץ על כתפי ההורה העותר לזמני שהות לא שוויוניים להוכיח כי איכות ההורות של הצד השני להליך לוקה בחסר ואינה עולה לכדי חלוקת זמנים שווה.
בכל עתירה בה אין הסכמה על זמני שהות שווים ימונה עו"ס לסדרי דין / מומחה / אפוטרופוס לדין אשר ייתן את המלצותיו לסוגיית זמני השהות, לחלוקת זמני השהות בחגים ובחופשים וכן להסדרי ההסעות בין ההורים.
בית המשפט שם לנגד עיניו את טובת הילד וחלוקת זמני השהות תיקבע בהתאם לעקרון על זה.
הורה משמורן
מהו הורה משמורן? הורה המוגדר כהורה המשמורן מקבל יחד עם התואר את הזכויות הנלוות (הנחה בארנונה, קצבאות ילדים, נק' זכות וכיוצ"ב). אין למונח קשר עם חלוקת זמני השהות שנקבעה. יכול שחלוקת זמני השהות תהיה שווה ויכול שלא. כמו כן, ביהמ"ש עשוי לקבוע כי קצבת הב"ל תחולק באופן שווה בין ההורים.
חזקת הגיל הרך
מהי בכלל חזקת הגיל הרך והכיצד היא קשורה לזמני שהות?
חזקה זו הקבועה בחוק בכשרות המשפטית והאפוטרופסות אומרת כי ילד עד גיל שש יעבור אוטומטית לחזקת האם, במקרה של גירושין. פירוש הדבר הוא, כי האב אינו יכול לקבל את הילדים הקטנים לחזקתו והקשר שלו עמם יתקיים במסגרת קביעת זמני שהות בלבד. החריג לכלל זה הוא במקרים קיצוניים בלבד בהם יוכח כי קיימות נסיבות שבגינן הילדים אינם יכולים להיות בחזקת האם.
הרציונל העומד מאחורי המצב המשפטי המתואר לעיל, נשען על התפיסה כי בגיל הרך ילדים זקוקים יותר לאימם מאביהם והאם היא זו שמהווה את ההורה המרכזי והחשוב יותר, בעוד שלאב יש תפקיד משני בגידול הילדים.
יש הסבורים כי גישה זו תואמת את ההתנהלות היומיומית של משפחות בישראל, בה מרבית הנטל הוא על כתפי האם. מנגד, יש הטוענים כי אנו מצויים בעידן מודרני בו אימהות רבות עובדות ומפתחות קריירה תובענית. האבות מעורבים יותר בחיי ילדיהם ומן הראוי כי תינתן להם הזדמנות שווה לקבלת חזקה שווה על ילדיהם.
ועדת שניט, אשר חקרה לעומק את הסוגייה, המליצה לבטל כלל זה ולאמץ מודל של בחינה ספציפית של מקרה נתון המעניקה הזדמנות שווה לאבות לקבל משמורת על ילדיהם. לצד הקולות הקוראים לביטול חזקת הגיל הרך, ישנם קולות המבקשים לחזק את מעמדה.
מגמת בתי המשפט כיום הינה לבחון באופן פרטני את טובת הילדים, את תפקודם של שני ההורים, וכאשר מדובר בשני הורים מיטיבים ייטו בתי המשפט לפסוק זמני שהות שווים גם בגילאים רכים במיוחד מתוך התפיסה המנחה כי ילד זקוק לקשר רציף ומיטיב עם שני הוריו.
